<h1>או"ז שו"ת סימנים תשע"ג, תש"פ</h1>
<h2>דף נה:</h2>
על דבר המעין הנובע מן הנהר בב' וג' מקומות ועשו מקוה של אבנים תחת ההר ועשו חלון שהמים נכנסים דרך אותו חלון למקוה ועשו חלון אחד בכותל אחר כשהמקוה מתמלא יוצא לחוץ ופעמים כשהגשמים גדולים באה חרדלית של גשמים בכח ונכנסין מי גשמים הנוטפין למקוה. ועוד מקוה אחר בנוי כהלכתו חפור בקרקע עד המים והוא סמוך לנהר ויש בו חלון וכשהנהר גדול באים המים דרך חלון למקוה ועתה נסתפקת מקוה של אבנים העשוי תחת ההר לפי שהמים שותתין במקום מדרון דרך החלון העשוי בכותל כמין צנור למקוה ומצד אחר דרך חלון העשוי בכותל אחר שותת לחוץ וזוחלין המים מן מדרון ההר למקוה ומן המקוה לחוץ ועתה הו"ל זוחלין במקוה שדרך זחילתן טובלין במקוה לפי שיוצא לחוץ דרך חלון העשוי בכותל אחר ותניא בת"כ המעיין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן ותנן [מקוואות פ"ה, מ"ה] הזוחלין כמעיין והנוטפין כמקוה הם לטהר באשבורן דוקא ותניא בתוספתא פ"ק דמקוואות מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו שעשה בריכה לפני המעיין ונתמלאה הבריכה מים והמים זוחלין במקום שלא היו זוחלין מתחילה ועתה אותה בריכה שעשה מקוה אינה כשירה אלא באשבורן אך במקום שהיה מתחילה מטהר אף בזוחלין א"כ אנו רואים לשם אע"ג שהבריכה שעש' לפני המעיין נתמלאת ממי הנהר שאין זוחלין מ"מ דין נוטפין יהבינן להו ואין מטהרין אלא באשבורן אותו בנין שעשוי של אבנים תחת ההר היינו בריכה שנעשית לפניו וגם הם זוחלים במקום שלא היו זוחלין מתחילה ולכך דעתך לומר שצריך לסתום החלון שבכותל אחר שלא יצאו המים לחוץ מצד אחר והוה להו אשבורן. לפי דבריך אותם נהרות גדולים כשגדלים הנהרות בימות הגשמים ומתפשטים המים בשדות למרחוק ויש בריכות בשדות שמתמלאים ממי הנהרות שגדלים והמים מכסים כל השדות והבקעה והרכסים והבריכות וכי אינם יכולים לטבול בשרעת' דנהרא ומה בין זה לריבה והרחיבה וגם מאיזה טעם יהיה להם דין נוטפין אחרי שמן המים שבנהר שהן זוחלין נתמלאו הבריכות וכי גרע מה שהמשיכו מבריכה ומה בין המשכה ובין כשהנהר גדל מאליו אמנם ודאי הוצרכנו לפרש פי' התוספתא בע"א מעין שמימיו מועטין וריבה עליהן והרחיבו כלומר שעשה בריכה לפני המעין ומילא בכתף מים שאובין ונתן בבריכה (דנעשים) ע"י כן נתמלא הבריכה מן השאובים שמילא בכתף ממי המעין שהן זוחלין ונתערבו יחד הזוחלין של נהר והשאובין שבבריכה התחתונה לפי שמילא בכתף משאובין בבריכה הו"ל נוטפין ואע"ג שמימי הנהר שהן זוחלין באים בבריכה אינו כשר בזוחלין אלא מקום שיכול להלך בתחילתו אבל אותו מקוה שלכם שכולו מתמלא ממי הנהר שהן זוחלין כשר בין באשבורן בין בזוחלין כן נ"ל וא"צ לסתום החלון שבכותל אחר ואם דעתך לסתום טוב הדבר. ועל מה שפעמים שהגשמים יורדין הנוטפין מקלחין ובאין למקוה והנוטפין אין מטהרין אלא באשבורן אין לחוש שהלכה כשמואל דאמר [שבת ס"ה ע"ב] נהרא מיכיפה מתבריך ואין לך טפח שיורד (למעלה שאינו יורד טפחים למטה) [צ"ל מלמעלה שאינו עול' טפחיים מלמטה]. ועל אותו מקוה שסמוך לנהר וכשהנהר גדל נכנסין מי הנהר אל המקוה דרך חלון וקוו וקיימי וטבלי וע"ז שלחת אנן תנן הזוחלין כמעין לטהר בזחילה ופי' בזחילה דוקא ולא (בעי עבור) [באשבורן], ר"ת פי' דוקא מקוה (ממעיין) [ממעט] מדין זוחלין אבל מעיין מטהר אפי' באשבורן דה"ט דמקוה ממעט מזוחלין משום דמקוה משמעותה אשבורן מה לשון דקוו וקיימי ואתא אך למימר דמקוה אינו מטהר כ"א באשבורן דקוו וקיימי אבל מעיין משמעותו לא משמע כלל טפי זוחלין מאשבורן וליכא למעוטי אשבורן מאך ועוד מיעוטא דאך במעין כתיב אך מעין והכי משמע פשטיה דקרא אך מעין דוקא מעין בזוחלין ולא מקוה בזוחלין וכך מוכח פרק אמר להם הממונה [ל', ע"א] דתנן חמש טבילות בו ביום טובל על גג הפרוה ואותם מים היו באין ממעין כדמוכח בגמרא מכלל דמעין מטהר באשבורן.
[תשובת רבינו יחיאל בר יוסף להמחבר] על המקוה כתבת ששותת מן ההר בב' וג' מקומות ועשו בנין אבנים תחת ההר והמים שותתין דרך חלון כמין צנור למקוה וזוחלין המים על המקוה דרך חלון אחר כנגדו לחוץ ובאת לדמותו למעין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו [מקוואות פ"א, מ"ז] שאין מטהר בזוחלין אלא במקום שהיה מהלך בתחילה ועוד שהם בב' וג' מקומות הוי כרגלי הנדל וריבה עליו והרחיבו [שם פ"ה, מ"ג] שאינו מטהר בזוחלי' אלא עד מקום שהיה יכול להלך מתחילתו ואמרת לסתום חלון אחד המוציא ועוד פעמים שהגשמים נוטפים בכח ובאין למקוה והמקוה זוחל ואין הנוטפין מטהרין בזוחלין ופעמים אפשר שיש שם מ' סאה נוטפין במקוה והטובל שם לא עלתה לו טבילה כי ההיא דפ"ק דמכות [ד', ע"א] חבית של מים שנפלה לים הגדול והכא כים הגדול שאינו זוחל לחוץ כי אם מעט זהו ענין סיגנון אשר (אמת) [אמרת]. ונפלאתי כי לא פירש אותו מקוה של בנין אם יש עליו תורת כלי כמו שוקת דמתני' [שם פ"ד, מ"ה] לפי דבריך שחשבת תורת שאיבה לאותם מים כי ההיא דחבית דמכות אף כי טעות אותה גירסא של מים כי למה לא תועיל להם השקה שנפל למקום הים שיש בו מ' סאה ומקוה מטהר במ' סאה ומיד הכל ראוי אף השאובים להטביל בהם אף אם השאובים מן הצד כי לייפי למקוה ביתר טופח ע"מ להטפיח וכ"ש זה שבאמצע הים היא לכל צד ואין לי פנאי להאריך בזה כי יש תשובות חבילות וג' חבית של יין כיון דקוו וקיימי הוה ליה כטובל במי פירות ומ"מ מחשבותיך שחשבת המקוה ככלי א"כ אף דרך זחילתו אין מועיל טבילה כי ההיא דאין מטבילין כלי בתוך כלי ודמיא לההיא דנדה [ס"ו, ע"ב] אשה לא תעמוד ע"ג כלי חרס כמו שפי' שם ולא כמו שפי' בקונטרס ואף בקבוע משום גזירת מרחצאות וכן פי' שוקת דמתני' במחובר לקרקע אך נחקק בתלוש וחברו אבן אחת מוקפת ד' רוחות אבל האי בניין אין שם רק ד' מחיצות לעכב המים לעשות שם גומא ובלשונך לא עמדתי כי דרך חלון שותת כמו צנור אם יש שם חקק מד' מחיצות בתלוש שחקקו ולבסוף קבעו או יש באמצעו כמו חטיטה כדי לקבל צרורות כדתנן [מקואות פ"ד, מ"ג] ואם אין באותו בנין תורת כלי שלא נעשה בתלוש הקרקעית והמחיצות לפני הבנין כי זה לא מצינו בבנין אבנים הרבה רק כדרך הבונים על יד בקרקע והלכך לא מצינו שאיבה כלל רק כמו בריכה בקרקע ודמי להעבירו ע"ג בריכה דתנן [שם פ"ה, מ"א] הפסיקו הרי הוא כמקוה כלומר להצריכו מ' סאה חזר והמשיכו פסול לזבין דוקא דבעינן מים חיים והני פסק חיותן עד שיודע לך שיצאו הראשונים אבל לכל דבר דינו כנהר וכל הני שהבאת עשוי כנדל לא דמו להאי שנמשך בב' וג' מקומות כי כל המקומות יורדים למקוה ומתאספים יחד בבנין אבל עשוי כנדל יש הרבה זחילות כמרבה רגלים לצפון וכן לדרום כמו שמפרש רבינו תם והזחילות קצרים והרחיבו בבריכות שנמצאו הצדדין דין מקוה ההרחבה ומקום זחילתו שמתחילתו לבד מקרי זחילה ובתוך הבנין אין שם זחילה רק דרך חלון זה לצפון וזה לדרום אפי' הוי זה כנגד זה שמקום זחילתו מכוון הוא לכל הצדדין סתומים הם בכותל בנין והוי אישבורן ואי משום ניענוע המים בתוך כותלי הבנין בכל אגמי נפש לעולם המים נדין בכח. והמקוה אחר שבצד הנהר אשר דמית לחופר בצד הים במקום (הבינים) [הביצים] [תוספתא דמקואות פ"א] התם כולהו (במקום) [כמקוה] נידונים דבסמוך תניא החופר בצד המעיין אף על פי שפוסקין הרי הן כמעיין ואי משום דזימנין דגדלי מי נהר שם כך האמת המעיין מטהר אף בזוחלין ויש כמה ראיות ואין לי פנאי.
